Troumot
Daf 3b
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אָחָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אַתֶּם גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם. מָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית. אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְאֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר אֵין גּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בְּגוֹי אַחֵר חֲבֵירוֹ הָא בְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא מִינֵיהּ וּמִינֵיהּ אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ לֹא בְיִשְׂרָאֵל. וְדִכְווָתָהּ אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ וַאֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָא וְהָא מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וּמָה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא לִתְרוֹם פֵּירוֹתָיו אֵינוֹ תוֹרֵם. הָא אִם רָצָה תוֹרֵם. 3b רִבִּי אַבָּא אָמַר בְּמַאֲמִין עַל יָדָיו.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אתם גם אתם. אטעמא דמתני' מהדר ועכו''ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להא לעיל ריש פ''ו דדמאי:
אתם. ועוד דרשינן מאתם דדוקא ישראל יכול לעשות שליח ושלוחו כמותו אבל אין העכו''ם עושה שליח דאין שליחות לעכו''ם:
ר' יוסי סבר מימר. דדוקא עכו''ם ביד עכו''ם חבירו הוא דאין עושה שליח הא ביד ישראל יכול העכו''ם לעשות אותו שליח:
א''ל ר' זירא ומניה ומניה. גופיה למדנו דלאו הכי הוא:
אתם עושין שליח לא בישראל. כלומר דהא קרא דאתם וכי לא בישראל מיירי ומיניה ילפינן דישראל עושה שליח וא''כ ודכותה דממעטינן להעכו''ם שאינו עושה שליח אפילו להישראל אינו יכול לעשותו שליח:
התיב ר' הושעיא והא. ברייתא מסייעא לר' יוחנן. כלומר לסתם דבריו של ר' יוחנן דמשמע הוא כדמדייק ר' יוסי דדוקא לעכו''ם אחר חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה כדלקמיה:
אמר רשב''ג תוספתא היא בריש פ''ו דדמאי דתני שם המקבל שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לי אמר רשב''ג ומה אם ירצה העכו''ם הזה שלא לתרום ולעשר פירותיו אינו תורם אלא חולק ונותן לו בפניו ודייקינן הא אם רצה העכו''ם תורם הישראל בשבילו אלמא דיכול לעשות שליח להישראל:
ר' אבא אמר. דלא היא דהכא לאו בשליחות הוא אלא במאמין העכו''ם ומסכים על ידיו של הישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו''ם להסכים על מה שהישראל עושה ותרם פירותיו הויא תרומה ודמיא להא דמייתי לעיל קטן שהניחו אביו במקשה והיה תורם וכו' דנמי לאו מטעם דשליחות הוא דאין שליחות לקטן אלא מפני שאביו אימן והסכים על ידו:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְלֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לָךְ בְּיָדִי וְהָלַךְאוֹתוֹ בֶּן לֵוִי וַעֲשָׂאָן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר וְהָלַךְ יִשְׂרָאֵל וְנוֹתְנוֹ לְבֶן לֵוִי אַחֵר אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעוֹמֶת. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנְּתָנוֹ זֶה עַד שֶׁלֹּא עֲשָׂאוֹ זֶה. אֲבָל אִם עֲשָׂאוֹ זֶה עַד שֶׁלֹּא נְתָנוֹ זֶה לֹא. כְּהָדָא מַתְנִיתָא בִּיטֵּל אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּיטֵּל אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּיטֵּל תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה וְכוּלָּהּ מִינֵיהּ מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לִי בְּיָדָךְ נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ נִמְצָא כְּתוֹרֵם בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר בַעַל הַבַּיִת שֶׁתָּרַם אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: lorsqu’un simple israélite dit à un lévite d’aller prendre chez lui une mesure de dîme, que ce lévite la transmet à un cohen à titre d’oblation de la dîme ou 100e (qu’il doit), et qu’ensuite cet israélite la remette à un lévite, le premier n’a sur cette dîme qu’un droit de revendication mentale, ledit lévite n’en ayant pas de suite pris possession. Il y a donc eu, en somme, acte de délégation? Ce n’est vrai toutefois que lorsque l’israélite l’a remise au lévite avant que celui-ci l’ait transformée en oblation de dîme; mais si cette transformation était antérieure, l’israélite ne peut pas la transmettre à autrui (en annulant l’acte du lévite), conformément à cette Mishna (3, 4): ''S’il a annulé le premier ordre donné avant son exécution, l’acte devient nul; s’il a prononcé l’annulation après l’accomplissement de cet acte, celui-ci est valable''. Est-ce que la comparaison est en tout semblable? Du moment qu’il a offert au lévite de pouvoir prendre la mesure de dîme qu’il a chez lui et qu’il le charge pour ainsi dire du prélèvement de l’oblation de la dîme, le lévite est censé avoir accepté l’ordre de l’israélite d’opérer cette seconde oblation? (cela ne diffère-t-il pas de la grande oblation)? On peut interpréter le présent cas en disant qu’il est conforme à l’avis de R. Yossé, qui dit: lorsqu’un propriétaire a prélevé l’oblation de la dîme (indûment), son acte est valable (29)Donc, selon R. YossŽ, on peut annuler un ordre donnŽ, non selon R. Simon b. Lakisch..
Pnei Moshe non traduit
ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי. הריני נותן לך כור מעשר מן הפירות שיש לי וסמך בן לוי הזה עליו והלך ועשאן תרומת מעשר על מקום אחר שיש לו מן המעשר והלך ישראל הזה ושנה דיבורו ונתנו להמעשר לבן לוי אחר אין להלוי הראשון על הישראל אלא תרעומת דיכול הוא לחזור בו וליתן מעשרותיו לכל מי שירצה:
הדא דתימא בשנתנו זה. לבן לוי אחר עד שלא עשאו זה הלוי הראשון תרומת מעשר על מקום אחר אבל אם כבר עשאו זה לתרומת מעשר עד שלא נתנו זה הישראל להלוי אחר לא מפני שמאחר שזה קראו שם לתרומת מעשר אינו יכול לחזור בו וליתנו לאחר לשם מעשר:
כהדא דהוא מתני'. כדשמעינן מהאי מתני' דלקמן בפ''ג הרשה את בן ביתו וכו' תרומתו תרומה ביטל את השליחות אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה וה''נ דהוי כמי שבטל זה לאחר שכבר תרם זה ותרומתו תרומה ואינו יכול לבטלה:
וכולה מיניה. בתמיה וכי כל כמיניה של הלוי הזה לעשותו תרומת מעשר הא אכתי לא מסר לידו המעשר ואמאי ליהוי תרומתו תרומה. ומשני אין דמכיון שאמר לו כור מעשר יש לך בידי נעשה זה הלוי כשלוחו של הישראל לתרום ונמצא כתורם ברשות הישראל והלכך הויא תרומה וכדמסיק ואזיל:
פתר לה כר' יוסי וכו'. כלומר דלא תקשי הא בתרומת מעשר קיימינן ומה שייך הישראל לתרומת מעשר דנימא דנעשה הלוי הזה כשלוחו הלכך קאמר דס''ל לר' יוחנן בשם ר' ינאי כר' יוסי דאמר בתוספתא בפ''ק בעל הבית שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי דיש רשות לבעה''ב לתרום תרומת מעשר כמו שיש לו רשות לתרום תרומה גדולה ושפיר הוי הלוי הזה כשלוחו:
התיב ר' הושעיא והא. ברייתא מסייעא לר' יוחנן. כלומר לסתם דבריו של ר' יוחנן דמשמע הוא כדמדייק ר' יוסי דדוקא לעכו''ם אחר חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה כדלקמיה:
אמר רשב''ג תוספתא היא בריש פ''ו דדמאי דתני שם המקבל שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לי אמר רשב''ג ומה אם ירצה העכו''ם הזה שלא לתרום ולעשר פירותיו אינו תורם אלא חולק ונותן לו בפניו ודייקינן הא אם רצה העכו''ם תורם הישראל בשבילו אלמא דיכול לעשות שליח להישראל:
ר' אבא אמר. דלא היא דהכא לאו בשליחות הוא אלא במאמין העכו''ם ומסכים על ידיו של הישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו''ם להסכים על מה שהישראל עושה ותרם פירותיו הויא תרומה ודמיא להא דמייתי לעיל קטן שהניחו אביו במקשה והיה תורם וכו' דנמי לאו מטעם דשליחות הוא דאין שליחות לקטן אלא מפני שאביו אימן והסכים על ידו:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְבֶן לֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לָךְ בְּיָדִי וְהֵילָךְ אֶת דָּמוֹ חוֹשֵׁשׁ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ. כְּהָדָא אֵילוֹפִּיסָה יְהַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא מַעֲשֵׂר. אָמַר לֵיהּ מְתוּקָּן הוּא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ אֵילוֹפִּיסָה אָחִינוּ נֶאֱמָן הוּא. רִבִּי אִיסָּא בְּעָא קוֹמֵי דְרִבִּי יוֹחָנָן כְּמָה. כְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁתָּרַם אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר לֵיהּ אִין בכליה קָמַת עֲלֵיהּ.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: lorsqu’un israélite, ayant offert au lévite une mesure de dîme chez lui appartenant à ce dernier, lui en remet le montant, le lévite doit éprouver la crainte que la part d’oblation de la dîme qui y est comprise ne soit pas prélevée. C’est ainsi qu’un percepteur (30)Sachs (Beitrage, 1, p. 167) fait dŽriver ce mot de loipas, imp™t Ð Faut-il y voir le fabricant ÒÊd'Žcuelles platesÊÓÊ? Levy y voit le nom propre Eullpis. remit à R. Simon b. Aba de la dîme, en lui disant qu’elle est en ordre (que l’oblation est prélevée). R. Simon alla demander à R. Yohanan s’il peut avoir confiance en cette assertion, et celui-ci lui répondit: c’est un de nos frères dignes de foi (mais à d’autres on n’ajoute pas foi, et l’on éprouve ledit soupçon), R. Issi demanda en présence de R. Yohanan: d’après l’avis de qui le précédent cas est-il admissible (et un israélite peut-il prélever pour le lévite l’oblation de la dîme)? N’est-ce pas d’après R. Yossé qui a dit précédemment: lorsqu’un propriétaire a prélevé indûment l’oblation de la dîme, l’acte est valable?
Pnei Moshe non traduit
והילך את דמיו. ומכור אותו לי חושש הלוי לתרומת מעשר שבו דשמא קראו הישראל קודם שמכרו לתרומת מעשר ונמצא יש בדמיו דמי תרומת מעשר וזה אינו להלוי ואין הלוי יכול למוכרו דהרי הוא של הכהן ואסור לזרים:
כהדא. דשמעינן מהאי עובדא דחוששין על כך אם אין זה הישראל מוחזק לנאמן:
אילופיסה. שם איש אחד יהב לר' שמעון בר בא מעשר שהיה לוי ואמר לו כבר מתוקן הוא מתרומת מעשר שהפרשתי ממנו ונתתיו להכהן:
אילופוסה אחינו נאמן הוא. ויכול אתה לסמוך עליו:
כמה כר' יוסי. כמאן אזלא שמעתתך כר' יוסי דאמר דהבעל הבית יש לו רשות לתרום תרומת מעשר:
אמר ליה אין בבליא. בבליא ודאי כך הוא וקמת עליה דהך מילתא דשפיר הוא כר' יוסי:
Troumot
Daf 4a
4a לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי יוֹסֵי. הַייְּדֵין רִבִּי יוֹסֵי הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. אָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין בִּשְׁמַע דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת לֹא. מִן מַה דְּאָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה הִיא שְׁמַע הִיא שְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חוּקָּיו. שְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר.
Traduction
En effet, fut-il répondu, l’avis de ce babylonien (R. Yossé) lui sert d’appui.
Pnei Moshe non traduit
גמ' למי נצרכה לר' יוסי וכו'. הובא זה לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ד' ושם תמצא מבואר הכל עם כל מה דשייך לזה עד הרי סופך מימר דר' יוסי היא:
כהדא. דשמעינן מהאי עובדא דחוששין על כך אם אין זה הישראל מוחזק לנאמן:
אילופיסה. שם איש אחד יהב לר' שמעון בר בא מעשר שהיה לוי ואמר לו כבר מתוקן הוא מתרומת מעשר שהפרשתי ממנו ונתתיו להכהן:
אילופוסה אחינו נאמן הוא. ויכול אתה לסמוך עליו:
כמה כר' יוסי. כמאן אזלא שמעתתך כר' יוסי דאמר דהבעל הבית יש לו רשות לתרום תרומת מעשר:
אמר ליה אין בבליא. בבליא ודאי כך הוא וקמת עליה דהך מילתא דשפיר הוא כר' יוסי:
אָמַר רַב חִסְדָּא לֵית כַּאן חֵרֵשׁ. אַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן. הֵי מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִסְתַּבְּרָא יוֹדֵי רַב חִסְדָּא בִּתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵיבֵּי רִבִּי בּוּן עַל כּוֹרְחָךְ אִיתְמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי דְתַנִּינָן חֲמִישְׁתֵּי קַדְמִיָּתָא וְלֹא תַנִּינָתָא עִמְּהוֹן. וְאִין מִשּׁוּם שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְהָא תַנִּינָן חֲמִישְׁתֵּי אַחֲרָייָתָא וְלֹא תַנִּינָתָהּ עִמְּהוֹן. הֲרֵי סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' למי נצרכה לר' יוסי וכו'. הובא זה לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ד' ושם תמצא מבואר הכל עם כל מה דשייך לזה עד הרי סופך מימר דר' יוסי היא:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַכֹּל חַייָבִין בְּרֵאָייָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לְמַעַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַעַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לְמַעַן יִלְמְדוּן וּלְמַעַן יְלַמֵּדוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא אָֽמְרָה דְּלֵית כְּלָלוֹי דְּרִבִּי כְּלָלִין דְּתַנִּינָן חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם וְסָֽבְרִינָן מֵימַר שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חֵרֵשׁ. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹחֵרֵשׁ. הָתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֱרֵשֶׁת שֶׁחָֽלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָֽמְרָה וְתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹנָה דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר הָדָא אָֽמְרָה דְּלֵית כְּלָלוֹי דְּרִבִּי כְּלָלִין.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (34)Mishna (Hagiga 1, 1)Ê; ibid. sŽrie jerusalmi, 75dÊ; et Yebamot mme sŽrie, 12, 4 ( 12d).: ''Tous les Israélites sont tenus aux trois grandes fêtes d’aller visiter le temple, sauf le sourd, l’idiot et l’enfant''. Les compagnons d’étude au nom de R. Eliézer en expliquent la raison par l’interprétation de l’expression biblique (Dt 31, 12): afin qu’ils entendent et qu’ils apprennent (c’est-à-dire, il faut que les visiteurs puissent entendre et comprendre). On sait donc que le sourd qui parlerait sans entendre en est exclu; mais qu’en est-il de celui qui entend, mais ne parle pas? On déduit son exclusion, dit R. Hila, au nom de R. Eliézer, de ce qu’il est dit: et qu’ils apprennent, dans le sens de ''qu’ils puissent enseigner''. Cela prouve, dit R. Yona, que la règle générale formulée par Rabbi n’est pas absolue, puisque dans notre Mishna, après avoir dit que le sourd qui parle mais n’entend pas, ne doit pas prélever l’oblation, on ajoute qu’en général, il est question dans ce cas de celui qui est à la fois sourd et muet: l’on a cru pouvoir conclure que s’il entend sans pouvoir parler, c’est un sourd, de même qu’à l’inverse, s’il parle et n’entend pas. Mais n’a-t-on pas enseigné: ''lorsqu’un sourd a accompli le lévirat, ou si une femme en a été l’objet, ou si c’était un enfant mineur, l’acte est sans valeur''? (N’en résulte-t-il pas qu’en aucun cas le sourd n’est apte à un tel acte)? C’est que, répond R. Yohanan, ils ne peuvent pas parler et réciter la formule d’usage (ou, si c’est une femme, elle ne peut pas constater le refus). Aussi, a-t-on bien dit: ‘lorsque les sages parlent du sourd, il s’agit de celui qui est à la fois sourd et muet''. Ce qui confirme l’avis précité de R. Yona.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן וכו'. בריש חגיגה:
למען ישמעון וגו'. בהקהל כתיב וילפינן ראיה ראיה מהקהל:
עד כדון. שמענו למעט מדבר ואינו שומע מלמען ישמעון אלא שומע ואינו מדבר מנלן למעוטי:
למען ילמדון. וקרי ביה נמי למען ילמדון לאחרים פרט לשומע ואינו מדבר:
הדא אמרה דלית כללוי דרבי כללין. הכלל ששנה רבי במתני' לאו לדוקא שנה אותן דקתני חרש המדבר וכו' וסברינן מימר וכו' כלומר דהא באמת הוא כדסברין לומר דבמתני' דחגיגה שניהם בכלל חרש הן וא''כ הא דקתני חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר לאו דוקא הוא:
והתנינן. וכן עוד הא דתנינן בפ' מצות חליצה חרש שחלץ וכו' ואמר ר' יוחנן לפי שאינן בו אמר ואמרה ואף השומע ואינו מדבר בכלל ותנינן הכא חרש שדברו חכמים וכו' וא''כ הדא נמי מסייע לר' יונה וכו' וגרסי' להא נמי התם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source